החלטה בתיק עמ"ת 19962-03-14

רקע עובדתי ודיוני

1. לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, כבוד השופט י.עטר, מיום 9/3/14, לפיו, הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בדמות "מעצר בית" בבאר שבע.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ותקיפה סתם. בכתב האישום נטען, כי ביום 17/1/14, עת חצו המתלוננת ואחרים את הכביש מחוץ למועדון "הברקה" בבאר שבע, הגיח המשיב עם רכבו בנסיעה מהירה לעברם. לאחר שאחדים מהאחרים צעקו לעבר המשיב על אופן נהיגתו, יצא המשיב מהרכב, ופנה בחמת זעם לעבר המתלוננת והאחרים. המתלוננת, אשר לה היכרות מוקדמת עם המשיב, פנתה למשיב וניסתה להרגיעו, אולם המשיב דחף אותה. בהמשך, ניגש המשיב לרכבו, נטל סכין וניגש לעבר המתלוננת והאחרים. משניסתה המתלוננת שוב להרגיעו תוך שהיא אוחזת בו, פצע המשיב את המתלוננת בפניה באמצעות הסכין, דחף אותה ונמלט עם רכבו מהמקום.

3. בד בבד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בית משפט קמא בהחלטתו המפורטת והמנומקת מיום 11.2.14, קבע דבר קיומן של ראיות לכאורה, שעיקרן הודעת המתלוננת והאחרים, וכן הודייתו "במקצת" של המשיב לפיה הוא אחז בסכין בעת העימות, אף כי הכחיש כל תקיפה. אשר לסתירות בדברי העדים נקבע, כי אכן קיימות מספר סתירות, אולם אין המדובר בפרכות של ממש שיש בהן כדי לשלול קיומן של ראיות לכאורה. אשר לעילת המעצר, נקבע כי קמה כנגד המשיב עילת מעצר מחמת חזקת המסוכנות הסטטוטורית, וכי חזקת המסוכנות מתעצמת נוכח נסיבות המעשה ועברו הפלילי המכביד של המשיב. בית המשפט קמא הורה על קבלת תסקיר מעצר אשר ייבחן היתכנותה של חלופת מעצר.
4. שירות המבחן בתסקיר מיום 6/3/14 בא בהמלצה להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אמו. וכך, ביום 9/3/14 הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המשיב לחלופה שנבחנה - בבית אמו בבאר שבע בפיקוחה ובפיקוח אחיו ובן דודו של המשיב, איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית,  התחייבות עצמית וערבות צד ג', צו פיקוח מעצרים למשך שישה חודשים ופסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים, ומכאן ערר המדינה.

טיעוני הצדדים בערר

ראיות

5. בטרם אדרש לטיעוני המדינה במסגרת הערר, יש להתייחס לטיעוני הסנגור בתשובתו, כי הוא חולק על קביעת בית המשפט השלום בדבר הראיות. ב"כ המשיב, כאמור, אינו חולק על קיומן של "ראיות לכאורה", אך מוצא בהם חולשות של ממש, אשר לשיטתו אינם מאפשרים הוראה בדבר מעצר עד תום ההליכים. הסנגור טען כי ישנם עדים אובייקטיבים שלא נחקרו במשטרה, שגרסתם להשתלשלות האירועים שונה מזו של עדי התביעה. בנוסף, זירת האירוע מרושתת במצלמות אבטחה, וסרטוני המצלמות מתעדים תמונה שונה מהנטען בכתב האישום.
6. לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפניי ובהחלטתו המפורטת של בית המשפט קמא, מסקנתי היא כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה ולא נפלה טעות בקביעת בית המשפט קמא.
7. אין חולק שהמשיב נסע בסמוך למועדון "הברקה" בבאר שבע, ולאחר שאחד מהאחרים העיר לו על אופן נהיגתו, יצא מהרכב כשברשותו סכין יפנית, כאשר בהמשך הוא נופף בסכין- המשיב עצמו הודה הן בחקירתו והן בעימותים כי אחז בסכין. אולם, יש מחלוקת לגבי השאלה מי השתמש באלימות.
8. מסכת הראיות לכאורה מתמקדת בהודעות המתלוננת, והודעותיהם של האחרים שהיו עמה: חברתה- דניאל בן צבי, אשר מסרה כי לא ראתה את אירוע הדקירה, אולם הבחינה במשיב מחזיק בסכין, ולאחר שהדף את המתלוננת, הבחינה במתלוננת מוטלת על הרצפה ודם ניגר על פניה כתוצאה מחתך. דברים דומים מסרה גם העדה קרן יוטה. רועי פרץ- אחיה של המתלוננת, ארז אבואלגיז ואסף מימון, מסרו בהודעותיהם כי לא הבחינו ברגע הדקירה, אך תיארו את השתלשלות האירועים שקדמה לדקירה. לא מצאתי שהסתירות לכאורה בהודעות העדים ביחס לתיאור השתלשלות האירועים שהובילו לאירוע הדקירה, מקעקעות את "הגרעין הקשה" בחומר הראיות.
9. אשר לטענת ב"כ המשיב לפיה עדים אובייקטיבים אחרים לא נחקרו במשטרה - יש בה ממש. אמנם בשלב הראשון לא מצאתי כי הייתה הצבעה קונקרטית על עדים אובייקטיביים מסוימים שיכולים היו לשפוך אור על האירוע המהיר, אך משמצא הסנגור עד אובייקטיבי, חובה היה על המשטרה לחקור אותם (מכתב הסנגור מיום 16.2.14). יתרה מזו, את שמצא הסנגור יכולה הייתה, וצריכה הייתה, המשטרה לעשות לפניו. לעניין מצלמות, לא מצאתי הצבעה על מצלמה קונקרטית. מובהר, כי אם הסנגור יצביע על מצלמות קונקרטיות, אכן חובה על המדינה לנסות להפיק מהם פלט תוך זמן סביר, שמא ישליכו על הראיות.
10. תשובת המדינה לפניית הסנגור לפיה "התיק שהוגש לאחר שנאספו ראיות ברמה המספיקה להרשעה מעל לכל ספק סביר", אינה תשובה הראויה להישמע מפי משטרת ישראל, במקרה שכזה. שכן, עיקרו של האירוע מבוסס על גרסאות הצדדים. אמנם יש עדים רבים מצד אחד, ורק אחד מצד שני, ואמנם ישנם ממצאים התומכים בגרסת עדי התביעה (במרכזם החתך בפנים), אך עדיין, כאשר מדובר רק בעדים מעורבים חובה לעשות כל מאמץ לאתר ראיות אובייקטיביות שיש בהן כדי להכריע. תמוהה עמדת המדינה אשר סבורה שיש לה מספיק משאבים כדי להחזיק המשיב במעצר עד תום ההליכים לאורך חודשים, אך אין לה מספיק משאבים לעבודתו של חוקר למשך מספר שעות להשלמת החקירה כמבוקש על ידי הסנגור.
11. יודגש, בהנחה שלא יימצא בראיות הנוספות שיש לגבות ממש, הראיות עתה הן טובות, מעל ומעבר לנדרש לצורך מעצר עד תום ההליכים. המדינה תבצע ההשלמות תוך 14 יום. אם יתברר שיש ראיה היכולה לשנות את האיזון, תעמוד לסנגור עילה לעיון חוזר. המשך הדיון הוא על יסוד ההנחה כי הראיות הן ראיות טובות.

טענות הצדדים לגוף הערר

12. המדינה סבורה, כי בית המשפט קמא שגה עת הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לגישתה, מעיש המשיב לכאורה, עת נהג בצורה בריונית וחסרת מעצורים תוך שימוש בנשק קר, וגרם לפציעתה של המתלוננת אשר נזקקה לטיפול רפואי, מעידות על רמת מסוכנות גבוהה הנשקפת מהמשיב. המדינה הצביעה על החשש הכבד שהביעה המתלוננת לשלומה ולשלום אחיה הן בחקירותיה במשטרה והן בפני שירות המבחן. עוד לעניין זה נטען כי חלק מהעדים לא הסכימו לערוך עימות עם המשיב בשל חששם ממנו. 
13. המדינה הפנתה לעברו הפלילי העשיר של המשיב, אשר לגישתה יש בו כדי להעצים את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו. לחובת המשיב הרשעות בעבירות אלימות, אחזקת נשק וסחר בסמים. עוד הפנתה המדינה לתסקיר שירות המבחן לפיו התרשם השירות שהמשיב פועל ללא שיקול דעת מעמיק, באימפולסיביות ועל פי דחפים פנימיים בלתי מסופקים והרסניים. וכי ישנו קושי להסתמך על חלופה שתסכון על רקע מאפייני אישיותו.
14. לגישת המדינה, אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב. בנוסף, החלופה המוצעת משמעותה החזרת המשיב לסביבתו הטבעית, ולעיר מגוריה של המתלוננת. עוד נטען לעניין זה, כי במעמד הדיון לא ניתן לבאת כוח המדינה לחקור את הערבים שנבחנו על ידי שירות המבחן.    
15. ב"כ המשיב מנגד, ביקש לסמוך על החלטת בית המשפט קמא. לגישתו, ניתן לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמשיב, וכן את החשש לשיבוש הליכי משפט באמצעות חלופת המעצר שנבחנה על ידי שירות המבחן ונמצאה ראויה. מה גם, בית משפט קמא הורה על התקנת איזוק אלקטרוני שיש בו כדי להציב גבולות חיצוניים להתנהגות המשיב.